קטין ששכר עם חבריו סירת מנוע באילת, נפצע מהמדחף שלה לאחר שקפץ למים. על אף שפעל בניגוד מוחלט להוראות הבטיחות, תביעתו נגד "אקסטרים ספורט ימי" התקבלה בחלקה, והוא יפוצה ב-115 אלף ש'.
שלושה בני נוער, קטינים בכיתה י"ב, יצאו באפריל 2010 לחופשה באילת שבמהלכה שכרו סירת מנוע - שאינה מחייבת רישיון להשטה - מחברת "אקסטרים ספורט ימי". במהלך השיט, קפץ אחד מהנערים למים ונפגע ברגלו ממדחף הסירה, וחופשתו הסתיימה בנכות לכל החיים.
לייעוץ בתביעות נזקי גוף:
פנה ל- עו"ד דיני נזיקין
בתביעה שהגיש בדצמבר 2012 לבימ"ש השלום בהרצליה נגד החברה, טען הצעיר כי הוא וחבריו לא תודרכו בנוגע לכללי בטיחות לפני שקיבלו את הסירה, אף שזו הפעם הראשונה שהם עולים על סירת מנוע. התובע הוסיף כי החברה התרשלה בכך שלא מיגנה כראוי את המדחף או נמנעה מלהשכיר סירה למי שאינו מיומן.
לטענת התובע הוא נותר עם נכות רפואית ותפקודית בשיעור של 12% והדבר פוגע בעבודתו באתרי בנייה, שדורשת הליכה ועמידה במשך שעות ארוכות. התובע הוסיף כי הוא סובל מכאב כרוני והעריך את נזקו בלמעלה מ-950 אלף שקל.
הנתבעת טענה כי יידעה את הנערים על האיסור לקפוץ למים וכי אחד מהם חתם על טופס בטיחות שכלל את מספרי תעודות הזהות של שלושתם. המסקנה המתבקשת מכך, לשיטתה, היא שהתובע עמד ליד החבר שחתם, וקרא את הנהלים.
עוד טענה הנתבעת שעדויות התובע וחברו סותרות וכי אף שטען תחילה כי נפל, לבסוף התברר שהוא קפץ למים ונפצע מספר דקות מאוחר יותר. לדבריה, קיים ספק אם התובע נפצע מהמדחף שהיה ממוגן בהתאם להוראות רשות הספנות.
הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה או לקבוע שלתובע רשלנות תורמת בשיעור של 100%. היא טענה, כי אחוזי הנכות ואובדן ההכנסות שעליו דיווח מוגזמים, וכי תפקידו באתרי הבניה הוא ניהולי, כך שנכותו לא מגבילה אותו.
הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד רשות הספנות והנמלים וטענה כי במידה שייקבע שמיגון המדחף לא מנע את התאונה, יש להטיל עליה את האחריות כמי שאישרה אותו.
הצדדים הגיעו לבסוף להסכמה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 7.5% ונכות של 5% בגין צלקת ברגלו.
במהלך הדיון התברר שהתובע נפצע מספר דקות לאחר שקפץ למים, בעת שניסה לטפס לסירה מהדופן האחורית.
אין להסתפק בהוראות בטיחות
סגן הנשיאה, השופט יחזקאל הראל, קיבל את טענת הנתבעת שהתובע היה מודע להוראות הבטיחות, שקבעו בבירור שאסור לרדת מהסירה. עם זאת, השופט קבע כי בטופס הבטיחות ובתדריך הודגש כי אסור לרדת מהסירה משום שאין בה סולם שמאפשר לעלות אליה בחזרה, אך השלושה לא הוזהרו מפני פגיעה מהמדחף.
משמדובר בבני נוער המגיעים לחופשה וחלקם קטינים, קבע השופט, ניתן לצפות כי ינהגו בחוסר זהירות ויקפצו למים במהלך השייט. בנסיבות אלה אין להסתפק במתן הוראות בטיחות, ועל החברה להדגיש בפני לקוחותיה את הסיכון הטמון בהפרתן.
יחד עם זאת קבע השופט, כי יש ליחס לתובע שהחליט לקפוץ מהסירה על אף ההוראה המפורשת שלא לעשות זאת, רשלנות תורמת בשיעור של 40%.
בסופו של דבר, השופט קבע כי נזקיו של התובע עומדים על 191,500 שקל. בניכוי רשלנותו התורמת החברה חויבה לפצותו ב-114,900 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% והוצאות משפט.
ההודעה שהוגשה נגד רשות הספנות נדחתה.
- ב"כ התובע: עו"ד מירון קין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אורי צחורי
* עו"ד ליאורה קלטניק עוסקת בדיני נזיקין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין